אישה צעירה בורחת לאתר נופש באי אקזוטי בניסיון לשכוח את האקס הבוגד שלה, ומוצאת את עצמה מוקסמת על ידי זר מסתורי על החוף. הדמיון שלה משתולל עם חזונות של בריחות תאווה. האם הפנטזיות שלה יהפכו למציאות?
הייתי במצב של אושר טעים ממש בדיוק כמו נערת ליווי באשקלון מלאת השמש השמש, גבוהה בשמי אמצע היום, פוצצה את גופי לבוש בביקיני במלוא העוצמה. הייתי חם, דביק והייתי מושעה להפליא מהמציאות. פוזלתי לשמיים, כל מה שראיתי היה כיפה אינסופית של תכלת עמוקה. לעצום את עיניי נגד סנוור השמש, נאנחתי מרוצה. האוזניים שלי התמלאו בקול ההחלפה העדינה של גלי האוקיאנוס, פעימה שקטה של מוזיקת רגאיי שנסחפה ממקום כלשהו בסביבה, ומדי פעם צווחנות של ילדים מנגנים על החוף. גררתי יד בחול לצדי, הגרגירים החמים והמשובחים מחליקים לי באצבעות כמו משי. הרגשתי כאילו אני צף, כל המתחים והמתחים של החיים האמיתיים הם זיכרון רחוק כאן על האי האידילי הזה באוקיאנוס ההודי. אפילו דוד נראה מיליון מיילים משם ולפני עזה שנים. דנה צדקה, החג הזה עשה לי את העולם הטוב.
"הגיע הזמן לארוחת הצהריים?" חברתי מלמלה מצידי איפה שהיא שכבה על הבטן, וישנה את העודפים של אמש. אפילו במצבה הנתלה הנוכחי, היא עדיין נראתה מדהימה, כששערה הארוך הארוך אסוף בלחמנייה מבולגנת על ראשה, הריסים עבים וחשוכים גם בלי עזרה של מסקרה ושפתיה העצבניות מתמיד נוצצות עם וזלין. דנה הייתה מסוג הבחורות שכל עיני הגברים נמשכו אליהן; רזה וגוונית ומפותלת בכל המקומות הנכונים, עורה השזוף באופן טבעי גוון זית עמוק עוד יותר על ידי השמש.
"עדיין לא. חזור לישון." הוריתי, אם כי ידעתי שארוחת הצהריים אכן מתקרבת. שאפתי מעט את הבטן כשחקרתי את גופו המושלם של חברתי. לשם השוואה, הרגשתי מוצק, מטומטם ורגיל. זה תמיד היה ככה, מאז בית הספר היסודי. לבד הייתי בסדר. ובכן, סוג של ממוצע. יש ימים שהייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שאני יפה. אבל כשהייתי עם דנה אבדתי בצל; כמה סנטימטרים קצרים מדי, הירכיים שלי קצת מפותלות, התחת שלי קצת גדול מדי, הפנים שלי קצת רגילות מדי, העור שלי קצת חיוור מדי. אף גבר לעולם לא יסתכל עלי פעמיים כשדנה עמדה, או שוכבת, לידי. לכן הייתי מוכן שהיא תישאר לישון עוד קצת כמו נערות ליווי באילת.